בלי

תוכן:

פוליטיקה בלי פוליטיקאים

      [למעלה]

 הקדמה 

 ברחבי העולם כיום איבדו רוב האנשים את האימון ברוב  הפוליטיקאים.

בכל ארץ מדווחת העיתונות יום יום על הונאות, שחיתויות, ועבירות של פוליטיקאים.  פוליטיקאים רבים לא זוכים לאמון אפילו מצד תומכיהם.   רבים משוכנעים שפוליטיקה בהכרח מולידה שחיתות.(יש אמרה ידועה : "כל שלטון משחית"). רבים חדלו להשתתף בבחירות כי חדלו להאמין שבחירות יכולות להביא  לשינוי משמעותי בחברה.

אי השתתפות בבחירות היא  הצבעת "אי-אמון" במבנה המשטר.

יש שהתאכזבו מפוליטיקאים מושחתים ומחפשים פוליטיקאים בלתי מושחתים.  אם הם מוצאים כאלה מגיע רגע בו הם מתאכזבים גם מהם.  אחדים מאמינים כי דיקטטורה תמנע שחיתות ולכן היא עדיפה על שלטון נציגים שנבחרו בבחירות. אחרים, היודעים כי שחיתות בדיקטטורה גדולה מזו שבמשטר נציגים ואינם רואים שום חלופה למשטר נציגים, מתייאשים ומשאירים את ניהול החברה לפוליטיקאים.  זה מחמיר את הבעיה כי ניהול  החברה נשאר בידי קומץ  שדואג  לעצמו - לא  לחברה. 

מה  אפשר  לעשות לשיפור מצבה העגום של הפוליטיקה כיום ?

חוברת זו מסבירה כיצד יכולים האזרחים עצמם לנהל את החברה בלי פוליטיקאים.   

"פוליטיקה" היא קבלת החלטות עבור חברה שלמה. כאשר האזרחים מחליטים בעצמם מה תעשה כל החברה אין צורך בפוליטיקאים.  פוליטיקאים הם רק נציגים של אזרחים. נציגים קיימים רק אם האזרחים רוצים שמישהו ייצג אותם. מי שמייצג את עצמו לא צריך נציג.  כשאזרחים מודיעים שהם מייצגים את עצמם אין שום סמכות לנציגים. סמכות להחליט במקום אחרים היא מקור השחיתות בפוליטיקה. אלה ששואפים לרכוש סמכות זו יעשו הכל כדי להשיגה ואלה שאין להם סמכות זו יעשו הכל כדי לזכות בחסדיהם של בעלי הסמכות. "הכל" כולל מעשים פסולים מבחינה מוסרית  - ומשפטית.   שימוש לרעה בסמכות הוא שחיתות, בין אם זה שימוש שבעל הסמכות לא הוסמך להפעילה או אי-שימוש בסמכות שבעליה היה חייב להפעילה.    

סמכות להחליט במקום אחרים נקראת - "כוח"  בפוליטיקה.

"כוח"  - לא פוליטיקה - מוליד שחיתות.  כאשר כל האזרחים מחליטים בעצמם מה תעשה כל החברה זו "דמוקרטיה י-ש-י-ר-ה" (ד"י). היא "ישירה" כי כל אזרח מחליט ישירות - בלי נציג - כל החלטה פוליטית.  במשטר כזה אף אחד לא מחליט במקום אחרים, אף אחד לא מקבל שכר עבור החלטות פוליטיות ואין צורך בפוליטיקאים. ביטול סמכות להחליט במקום אחרים תבטל שחיתות ותנקה את הפוליטיקה מהונאה, שוחד, צביעות, ותככים. בדמוקרטיה ישירה עלות ניהול החברה (מכספי המסים) נמוכה מאוד כי אין שכר עבור החלטות פוליטיות, אין פוליטיקאים וכל הוצאותיהם נחסכות (משכורות, משרדים, מזכירים, נסיעות לחו"ל, הטבות, מכוניות). משטר כזה מעודד את השתתפות האזרחים עצמם בניהול החברה.  משטר כזה  יפתור המון בעיות חברתיות אך לא את כולן.  אין משטר שיכול לפתור מראש את כל הבעיות החברתיות. מי שמאמין שקיים משטר כזה לוקה באשליה משיחית מסוכנת.

אין  שום אפשרות לפתור מראש את כל  הבעיות  החברתיות.   

משטר בו כל אזרח משתתף בהחלטות מה תעשה כל החברה ואיש לא מחליט במקום אחרים, יפתור בעיות חברתיות רבות אך לא את כולן.   

כאשר כל אזרח יכול להציע, לדון ולהצביע, בכל החלטה הנוגעת לחברה כולה אין לאף אחד סמכות להחליט במקום אחרים ואין לאיש "כוח פוליטי". "כוח פוליטי" הוא כמו סם. אנשים מתמכרים לו ויעשו הכול כדי להשיגו. מי שיש לו "כוח פוליטי" - בכל מדינה, בכל עירייה, בכל כנסיה, בכל איגוד-מקצועי, בכל בית ספר ובכל משפחה – מתמכר לו.  צריך להתייחס ל"כוח" פוליטי כמו לסם ולאדם שמשתמש ב"כוח" פוליטי צריך להתייחס כמו לאדם שמכור לסם.  אדם כזה יעשה הכול כדי להשיג את הסם. דמוקרטיה ישירה היא גמילה מסם זה.  היא אוסרת להחליט החלטות פוליטיות במקום אחרים.       זה  מבטל  כל  "כוח  פוליטי".

במשטר כזה יש לכל אזרח קול אחד - ורק  אחד -  בכל החלטה פוליטית.

כל אזרחית מייצגת אך ורק את עצמה.   אף אחת לא מייצגת אחרים. 

אם החלטה גורמת תוצאה לא רצויה אז מי שהצביע בעדה אחראי לכך.

כדי למנוע הישנות החלטות כאלה חייב כל מי שהצביע עבורן לבדוק מחדש את מניעיו. זה יאלץ אנשים לחפש את הסיבות לבעיות פוליטיות  בתוך  עצמם  -  לא  מחוצה להם - ולהתגבר עליהן.  

העיקרון הבסיסי של דמוקרטיה ישירה הוא:  לכל אזרח יש סמכות להציע, לדון,  ולהצביע  בכל  החלטה  הנוגעת  לכל  החברה. 

כל אזרחית מחליטה רק עבור עצמה,  איש לא מחליט במקום אחרים.

זה מבטל "כוח" פוליטי כי "כוח" פירושו סמכות להחליט במקום אחרים.

לכל אזרח יש בכל רגע זכות להציע, לדון ולהצביע על כל חוק ומדיניות.   

כל  אזרח יחליט  אם  - ואיך - להשתמש  בזכות  זו.

      [למעלה]

1. פוליטיקה  מהי

 המלים "פוליטי" ו "פוליטיקה"  נוצרו  מהמילה היוונית "פוליס" – Polis - כלומר -  עיר (ביוון העתיקה)  שהיא  גם מדינה.

כל עיר כזאת חוקקה חוקים, הקימה בתי משפט, המציאה כסף משלה,  היה לה צבא משלה  ומדיניות-חוץ משלה.

 פולייס רבות נקראו על שם מייסדיהן: קונסטנטינופוליס היא הפוליס שיסד הקיסר קונסטנטין.    

אדריאנופוליס  נוסדה בידי  הקיסר אדריאנוס.

"אקרופוליס" היא "העיר הגבוהה" (החלק ההררי) באתונה.

"פוליטי" פירושו  -  "כל מה שנוגע ל'פוליס'".    "פוליטיקה" היא "קבלת החלטות עבור הפוליס  כולה"  

מה ש"מדינה" ("Polis") מחליטה לעשות קרוי "מדיניות" ("Policy" ). מי שמחליט מה תעשה "פוליס" נקרא "פוליטי-קאי".

באנגלית ארגון שאוכף את חוקי  ה- Polis נקרא –  police.  בעברית - "משטרה"  כי הוא מגן על  ה"משטר".

היו ערים ביוון בהן החליט אדם יחיד מה תעשה העיר כולה, והיו אחרות בהן החליטו זקני העיר או בעלי-האדמות.  באתונה, החליטו כל האזרחים מה תעשה העיר כולה. סידור זה נקרא "דמוס-קרטיה", כי ה"דמוס" (demos) כלומר - כל האזרחים (בעולם העתיק זה לא כלל נשים ועבדים) החליט את כל ההחלטות המחייבות את כל  העיר.

כיום משתמשים במונח "דמוקרטיה" לתיאור משטר בו נציגים של האזרחים – לא האזרחים עצמם – מחליטים את כל ההחלטות עבור החברה כולה.  טעות היא  לכנות משטר בו נציגי האזרחים מחליטים מה תעשה כל החברה בשם "דמוס-קרטיה". בדמוס-קרטיה מחליט ה"דמוס" עצמו (האזרחים עצמם)  ואיש לא מחליט במקום אחרים.

כיום עדיין מסכימים רבים שנציגים יחליטו עבורם כי אין הם רואים אפשרות אחרת. עד לא מזמן נדרש זמן רב כדי לברר מה רוצים המוני אנשים. אך כיום אפשר לעשות זאת באמצעים אלקטרוניים – בטלפון נייד, בכרטיס מגנטי, במחשב, וברשת האינטרנט.  כיום יכולים מיליוני  אזרחים להחליט כל החלטה הנוגעת  לכל  החברה.   משטר כזה הוא "דמוקרטיה ישירה" ובו כל אזרח – בלי נציג - יכול להציע, לדון ולהצביע  בכל החלטה הנוגעת לכל החברה.  

האם זה אפשרי  מבחינה  טכנית  ? כיום - כן.   האם זה רצוי? תלוי למי.    לחלק מהאנשים – לא.    לאחרים – כן. 

"פוליטיקה"  זה  להחליט מה תעשה  חברה  שלמה.      מה אנו  עושים  כשאנו  "מחליטים"  ?

בפוליטיקה יש שני סוגי החלטות :

 1.    החלטות שקובעות  מה   לעשות  (החלטות פוליטיות) 

 2.   החלטות שקובעות  איך  לעשות  (החלטות ביצועיות)     

 הפרק הבא דן בהחלטות  מהסוג הראשון.    

 בפרקים  16  ו  17  יש דיון  בהחלטות מהסוג השני.

      [למעלה]

 2.       החלטה  איננה  מסקנה

 רבים מבלבלים בין החלטה למסקנה כי לעתים החלטה נובעת ממסקנה ולהיפך. אך מדובר בשתי  פעולות חשיבה שונות. החלטה  איננה  מסקנה.   

"להחליט"  זה לשקול  כמה אפשרויות  שונות  ולהעדיף אחת מהן.

" להחליט " הוא  "להעדיף".         TO DECIDE IS TO PREFER

 אך  "להסיק" זה לבדוק מצב  (לא "אפשרויות שונות")  ולאבחן  את משמעותו.

"מסקנה" היא "אבחנה"      TO CONCLUDE IS TO DIAGNOSE

יש ארבעה הבדלים בין "החלטה" לבין "מסקנה":

1.    "להחליט" זה "להעדיף".   כאשר קיימות אפשרויות שונות שצריך לבחור ביניהן  צריך להעדיף אחת מהן.

העדפה  נקבעת על-ידי ערך (ר' פרק 3).   לכן  כל  החלטה תלויה  בערכים  של המחליט.  

לעומת  זאת  "להסיק" זה "לאבחן".  יש  רק  אבחנה נכונה אחת ואי אפשר להעדיף אותה. 

אבחנה נכונה היא תוצאה הכרחית של מידע והיגיון. לכן "מסקנה" נקבעת לפי ההיגיון ולא לפי ערך. אנו נאלצים לקבלה גם אם אנו מתנגדים לה.   מסקנה/אבחנה לא תלויה בערכים שלנו. יש רק מסקנה נכונה אחת ועלינו להסיק אותה מן המידע באמצעות שיקול הגיוני ויידע טכני.       מסקנה נקבעת לפי  מידע והיגיון  אך החלטה נקבעת לפי "ערך",  

2.  החלטה יכולה  להיות  "טובה" או "רעה" אך לא "נכונה" או "שגויה".

 "לפלוש ללבנון" (ב- 1982) הייתה החלטה "רעה"/"טובה" לא  מסקנה "שגויה"/"נכונה".

מסקנה יכולה להיות "נכונה" או "שגויה" אך לא "טובה" או  "רעה".

5=2+2 היא מסקנה "שגויה" ולא "רעה",   וכמובן שאין  זו  "החלטה".

3.  המחליט החלטה אחראי לתוצאותיה כי יכול היה להחליט אחרת – לפי ערך אחר - ולקבל תוצאה אחרת. המסיק מסקנה אינו אחראי לתוצאותיה כי אינו יכול להסיק מסקנה אחרת שגם היא נכונה. הוא אחראי רק לנכונותה - לא  לתוצאותיה.

4. מידע  קובע  מסקנה אך אינו קובע החלטה. 

אותו מידע מכריח אנשים שונים להסיק אותה מסקנה, אך לא מכריח אנשים  שונים להחליט אותה החלטה.

כדי להבהיר את ההבדל בין החלטה למסקנה, נשווה בין הנסיך המלט ששוקל:  "להיות או לא להיות?"   

לרופא ששוקל :   "לקטוע או לא לקטוע?" 

לנסיך המלט יש שתי אפשרויות ועליו להחליט באיזו לבחור. מידע והיגיון לא יכולים לעזור לו כי אינם קובעים מה "טוב" עבורו. אך רופא חייב לענות  לפי מידע רפואי, היגיון, וניסיון רפואי, שיובילו למסקנה רפואית נכונה. אם יש למסקנה תוצאות "רעות" הרופא לא אחראי להן.   רופא אחראי רק לכך שמסקנתו הרפואית - ה"אבחנה" שלו  -  תהייה  נכונה. 

נתאר לנו חולה שסובל כאב ברגל. כתוצאה מבדיקות מעבדה מסיק הרופא כי החולה לקה בסרטן ואומר: "אם נקטע את הרגל תחייה; אם לא נקטע תמות בקרוב". הרופא משתמש בהיגיון ובניסיון רפואי כדי להסיק מסקנה רפואית מהמידע. הוא מסיק מסקנה ולא מחליט החלטה. אם מסקנתו שגויה, זה בגלל מידע מוטעה, או שימוש מוטעה בהיגיון או בניסיון הרפואי, אך לא בגלל הערכים שלו. הרופא רק מסיק אך החולה מחליט - אם להסכים לקטיעה - או לא.  מידע רפואי קובע את מסקנת הרופא אך לא את החלטת החולה כיצד להגיב  למסקנת הרופא.  

הרופא  מסיק  - החולה  מחליט.

אותה מסקנה רפואית יכולה לגרום להחלטות שונות אצל חולים שונים.  אחדים יחליטו למות ולא לחיות כנכה,  אחרים יחליטו לחיות כנכים ולא למות.   איזה  החלטה  היא  "טובה"?

האם אותה מסקנה יכולה להוביל לשתי החלטות הסותרות זו את זו,  אך  שתיהן "טובות" ?  

האם שתי החלטות  מנוגדות  יכולות להיות שתיהן  "טובות" ?  

עד כמה שהדבר מפתיע, התשובה היא -  כן !

כי לחולים שונים יש ערכים שונים, אחד מעדיף לחיות כנכה מאשר למות, השני מעדיף למות מאשר לחיות כנכה. שתי ההחלטות "טובות" למי שקיבל אותן, כי הן נובעות מערכים שונים, לא מעובדות שונות, לא ממידע שונה או מהיגיון שונה. לאנשים שונים יש ערכים שונים, ואי אפשר להצדיק שום ערך כי כל הצדקה מבוססת גם היא  על  ערך שאותו יש להצדיק.

 איך כל זה קשור לפוליטיקה?         

האם  פוליטיקה נקבעת  על  ידי  החלטות או  על ידי  מסקנות ?

האם פוליטיקאים "מחליטים" או "מסיקים" מה תעשה כל החברה?   

בפוליטיקה אנשים מצביעים.   "להצביע" זה  "לבחור" כלומר "להעדיף" אפשרות אחת על  פני האחרות. 

כל מי שקובע מדיניות –  מלך, דיקטאטור, נשיא, ראש ממשלה, פוליטיקאי או אזרח מן השורה  –  מעדיף אפשרות אחת מתוך כמה אפשרויות.  מסקנה אי אפשר להעדיף כי יש רק מסקנה נכונה אחת.  

לכן ברור ש"פוליטיקה" נקבעת  לפי  החלטה ולא  כמסקנה. 

החלטה נקבעת לפי  ערך,  לא  לפי מידע, היגיון או ניסיון.  אותן עובדות, אותו היגיון ואותו ניסיון מובילים לאותה מסקנה אך לא לאותה החלטה אלא להחלטות שונות – לפי ערכים שונים.

התשובה לשאלה " מה  לעשות " ?  היא תמיד החלטה, לא מסקנה.

אנו מחליטים מה לעשות (בחיים האישיים וגם בחברה)ולא מסיקים זאת.  מי שמחליט אחראי לתוצאות החלטתו כי יכול היה להחליט אחרת (לפי ערך אחר) ולקבל תוצאה אחרת. מי שמסיק מסקנה אינו אחראי לתוצאות מסקנתו  כי אין באפשרותו להסיק מסקנה אחרת שגם היא נכונה.  פוליטיקאים שהחלטותיהם גרמו לתוצאות לא-רצויות מנסים להתחמק מאחריותם לתוצאות החלטותיהם וטוענים :  "לא הייתה לי ברירה". הם טוענים שהסיקו מסקנה ולכן אינם אחראים לתוצאותיה.   

אך הם הצביעו. הצבעה היא בחירה/העדפה.   העדפה היא  החלטה.

מסקנה אי אפשר לבחור/להעדיף  ולכן אי אפשר להחליט אותה.   

      [למעלה]

3.     ערכים­

ערך הוא עיקרון הקובע מה "טוב" ומאפשר העדפה.    ערך אינו אמצעי אלא מטרה.    בלי ערך אי אפשר להעדיף. "להחליט" זה להעדיף אפשרות אחת על אפשרויות אחרות. "לבחור" זה "להעדיף". כל העדפה נקבעת לפי ערך. ערך קובע מה  "טוב" ולמי זה "טוב".  לכל אדם יש ערך עליון גם אם אינו מודע לכך,  רבים מאמינים שהערכים שלהם הם "טבעיים" או "מובנים-מאליהם". 

זו  טעות.     בטבע  אין  ערכים  אלא  יש  רק  דחפים.    אין ערך טבעי.

ערכים הם אמצאה אנושית שאנו זקוקים לה כי בלעדיה איננו יכולים להעדיף.     

בלי ערך אי אפשר להעדיף, אי אפשר לבחור, ואין מה  להחליט.

לפני מלחמת העולם הראשונה האמינו רבים באירופה כי "טוב" פירושו: "טוב למלכי ולארצי". בארצות הברית האמינו רבים כי "טוב לחברת ג'נרל  מוטורס זה טוב לארצות הברית"   האם מה ש"טוב" לג'נרל מוטורס טוב גם לחברת המכוניות "פורד"?  עובדי "פורד" עשויים לחשוב אחרת.

ערכים מומצאים על-ידי אנשים, לא על-ידי ה"טבע", לא על-ידי "אלוהים", לא על-ידי "היסטוריה", לא על-ידי "מציאות". ערכים לא נכפים עלינו מבחוץ, מלמעלה, או מלמטה. אילו נ